השבוע מלאו עשרים שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין זכרו לברכה, אף אחד מאיתנו לא ישכח את אותו ערב נורא, בו חלקנו היה בכיכר מלכי ישראל בעצרת למען השלום ונגד האלימות בעוד שחלקנו ישבנו בבית וצפינו בטלוויזיה בעוד מבזקי החדשות הודיעו על כך שראש הממשלה נורה באותה עצרת על יד מתנקש. רבים מאיתנו לא ישכחו את השידור מבית החולים איכילוב בוא איתן יצא אל התקשורת והודיע כאשר הוא ממרר בבכי על מותו של ראש הממשלה יצחק רבין. רבים ברחבי העולם בכו על מותו של ראש הממשלה המנוח של מדינת ישראל כאשר ללוויה הגיעו ידידים ומכרים רבים של רבין כמו המלך חוסיין שהגיע מירדן וביל קלינטון, ידידו הקרוב ושותפו לדרך של יצחק רבין הגיע מוושינגטון ותבע את המושג שלום, חבר, מושג שמלווה אותנו עד היום.
יצחק רבין, אשר התחיל את דרכו הצבאית בפלמ"ח, היה לימים הרמטכ"ל השביעי של מדינת ישראל ופיקד על צה"ל בתקופת מלחמת ששת הימים. לאחר שחרורו מצה"ל עבר רבין לחיים הפוליטיים כאשר תפקידו הראשון היה שגריר ישראל באומות המאוחדות, כאשר הישגו המרכזי במסגרת תפקיד זה היה סיום האמברגו שהיה מוטל על ישראל ובכך הצליח להתיר לישראל לקבל מטוסי קרב מדגם פאנטום. במהלך תקופתו באו"ם היה נחשב רבין לגורמים רבים בממשל האמריקאי בהם הנרי קיסינג'ר.
לאחר חזרתו מהתפקיד באו"ם הצטרף רבין למפלגת העבודה ולאחר שנה אחת בלבד מצא את עצמו בראש מפלגת העבודה ובראשות ממשלת ישראל לקדנציה הראשונה מבין שתיים שלו, כאשר ניצח את שמעון פרס בקרב על ראשות העבודה לאחר פרישתה של גולדה מאיר. את הקדנציה השנייה שלו התחיל רבין בשנת 1992 כאשר החליף את יצחק שמיר בשלטון. כהונה זו נקטעה כמובן בשנת 1995, כשנה מוקדם מכפי שהייתה אמורה להסתיים לאור אותו רצח מתועב של יגאל עמיר. בתקופת כהונתו השנייה היה אחראי רבין על הסכם השלום עם ירדן ביחד עם המלך חוסיין ועל הסכמי אוסלו עם שמעון פרס ויאסר עראפת, הסכמים אשר זיכו את השלושה בפרס נובל לשלום.
