זוכי העונה החמישית של תוכנית הריאליטי המירוץ למיליון הם עוד נדבך בשרשרת ארוכה של אנשים שהמדיה עשתה בהם שימוש. המשתתפים בריאליטי משחקים בדרך כלל את עצמם. אנשים אנונימיים אשר נחשפים בפעם הראשונה. בחלק מהמקרים משתתפים גם ידוענים על מנת להעלות את אחוזי הרייטינג והעניין בתוכנית. הדיאלוגים וחלק גדול ממה שקורה מתבצע ללא תסריט ידוע מראש. אבל התכנים שמוצגים לקהל בבית בזמן הפריים טיים עובר עריכה. מכאן גם עולה השאלה בדבר האותנטיות של אותן תוכניות ריאליטי.
כביכול הם אמורים לשחק את עצמם ולהציג לנו את המציאות כפי שהיא, אבל לא כך הדבר. בהרבה מן המקרים ההפקה היא זו שמכוונת את האנשים האנונימיים והלא מוכרים כיצד יש להתנהג כדי שיראו טוב על מסכי הטלוויזיה. יש כמה סוגים של תוכניות כאלו:
מבוססת הפקה ומשתתפים- תוכנית מציאות שעיקר ההנעה שלה מגיע מהמשתתפים בה והשליטה של ההפקה. מתאים מאד ל"הישרדות", "המירוץ למיליון", "מאסטר שף" וכד'.
מבוססת טקסט- תוכנית מציאות שבה ההפקה פאסיבית יותר והמשתתפים הם אלו שמניעים את ההתרחשות. דוגמא בולטת היא "האח ההגדול" שם הקהל מצביע על ההדחה של המתמודדים.
מבוססת קהל- תוכנית מציאות שבה המשתתפים וההפקה קוראים לקהל (גם באולפן) לקחת חלק ולהשפיע. "כוכב נולד" ו"הכוכב הבא" הם דוגמאות לכך.
הקהל הוא מרכיב חשוב ומרכזי בהנעת התוכניות. אם הוא מצביע, צופה או משתתף בעצמו. לקהל הצופים של תוכניות המציאות ניתנת האפשרות לקחת חלק פעיל בקביעת ההתרחשות בה. על ידי ההצבעות ניתן למעשה לאזרחים להשתתף ב"משחק" הטלוויזיוני מעבר למסך.
התקדמות הטכנולוגיה מאפשרת למעשה לאזרחים לקחת חלק בדרכים מגוונות יותר ולהשפיע על עתיד המשתתפים בתוכנית. משליחת הודעות, דרך הרשתות החברתיות והעלאת תכנים ביוטיוב.
מושג חשוב מאד בהקשר הזה הוא "פוליסמיות". השיח הטלוויזיוני הוא בהכרח פוליסמי כדי להיות פופולרי, אהוד והולם טעם הנאה ופרשנות של קהל מגוון. כדי להיות פופולרית הטלוויזיה צריכה להגיע למגוון של צופים, לנסות לכוון למכנה המשותף הרחב ביותר ולאפשר לכמה שיותר תרבויות להזדהות עם התכנים המשודרים בה. השידורים בטלוויזיה צריכים להיות "פתוחים" כדי שהצופים יוכלו להבין וצריכים להכיל סתירות בלתי פתירות. מכאן תפקידם של הצופים לפתור אותן.
