קניתם בית וכבר עברתם לתוכו. עכשיו כל מה שנותר הוא להתחיל לעצב אותו מבפנים וגם מבחוץ. פינת ישיבה לחצר היא הדרך הטובה ביותר להתחיל למקם את הדברים שאתם רוצים עבורכם ועבור האורחים שבאים אליכם. המרפסת לוקחת חלק חשוב באדריכלות הישראלית לאורך התפתחותהּ. שימוש במרפסות היה נפוץ בבנייה הארץ ישראלית, כמקום בעל אקלים ים תיכוני שבו המרפסת שימושית במיוחד. עם תחילתה של האדריכלות הישראלית בשנות ה-20 וה-30 נבנו מרפסות במרבית בנייני המגורים, ובבתי המושבים צמודי הקרקע נהוג היה לבנות מרפסת או גם מרפסת כניסה. המרפסת שימשה אלמנט בולט וייחודי בעיקר בבנייה המודרניסטית (הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל) ועימה התפתחה "תרבות של מרפסות" – אורח חיים שבו חלק משמעותי מן הפנאי מתקיים במרפסת. אולם, עד מהרה בשל מצוקת שטחי דיור הלכו ונסגרו מרפסות רבות ברחבי הארץ לטובת הרחבתם של חללי הפנים. החל משנות ה-50 נסגרו מרפסות רבות בעזרת חלונות תריסים או בעזרת הפטנט הנפוץ דאז – "תריסול". החל מתקופה זו ובעיקר עם גל בניית השיכונים בישראל, נבנו מרבית הדירות ללא מרפסת פתוחה. לרוב הוקמה רק מרפסת שירות ובה מסתור כביסה. תופעת סגירת המרפסות הייתה קלה במקומות בהם מעל שטח המרפסת בנויה מרפסת הקומה הבאה. חוק התכנון והבנייה אף הגדיר שטחים אלו כ"שטח מקורה" ולכן גם השתלם לסגור שטחי בנייה אלו כחלק מחלל הפנים. משנות ה-80 הופיעו המרפסות ה"מדורגות". המרפסות המדורגות הן מרפסות הבנויות בחזית הבניין שלא אחת מעל השנייה אלא בדירוג. המראה השכיח ביותר בו נבנו רבים מבתי המגורים בשנות ה-90 הוא בניין מגורים בעל שתי קומות טיפוסיות – טיפוס לקומות הזוגיות וטיפוס לקומות האי-זוגיות בהן המרפסות נמצאות במקום אחר, כך שמעל כל מרפסת יש תמיד מרווח של לפחות שתי קומות עד למרפסת הבאה. טיפוס בינוי זה איפשר מרפסת מוארת יותר ופתוחה יותר לשמיים ומנע אפשרות של סגירת המרפסת. אך הדירוג יצר "מוטציות אדריכליות" וחזיתות בלתי סדורות ולא אסתטיות. עם הזמן הופיעו אלמנטים אדריכליים שונים שבאו לטשטש, לפחות במראה החיצוני, את הדירוג.