מדד המחירים לצרכן הינו מדד סטטיסטי יחסי אשר באמצעותו ניתן לחשב את השתנות המחירים בשוק של סל מוצרים מסוים הנרכש על ידי קבוצת צרכנים מסוימת. השינוי במדד המחירים לצרכן נמדד על פי שינוי באחוזים ועל כן נקבעת לו תקופת בסיס, שהיא כביכול התקופה ההתחלתית ממנה מתחילים למדוד את ערך העלייה או הירידה של המדד. תקופת הבסיס נמדדת בדרך כלל במאה נקודות מדד ואם התקופה העוקבת ערך סל המוצרים היה 102 נקודות מדד אזי חווינו עלייה של שני אחוזים במדד המחירים לצרכן.
הסל שאותו בוחנים כאשר מודדים את מדד המחירים לצרכן מבוסס על סל צרכנות ממוצע של משפחה עירונית והוא כולל מזון, פירות וירקות, דיור, אחזקת דירה, ריהוט, הלבשה, בריאות תרבות ובידור, תחבורה ותקשורת, כאשר לכל סעיף כזה יש מספר תתי סעיפים ולכל קטגוריה כזו יש משקל שונה במדד המחירים לצרכן שמבוטא באחוזים, כלומר אם משקל סעיף ההלבשה הוא 3% אז סך ההוצאות של משפחה בסעיף הבריאות יהיו 3%.
המדגם מבוסס בכל פעם על 500 משפחות שונות, כאשר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עוקבת אחרי ההוצאות של אותה משפחה במשך שבועיים ולאחר מכן עורכת לה ראיון קצר ובו היא מבינה את התפלגות ההוצאות היומיומיות והלא שגרתיות וכך בעצם נבנה הרכב הוצאות של משפחה ממוצעת.
מספר בעיות שקיימות בקביעת מדד המחירים לצרכן היא קביעת סל המוצרים שאמור להיות מייצג אך נשאלת השאלה האם יש לעדכן אותו מידי פעם ולשנות קטגוריות ישנות בחדשות.
בעיה נוספת שקיימת שהיא שכמו בכל מדד סטטיסטי גם כאן ישנה בעיית מדידה שהיא לא תמיד מדויקת במאת האחוזים.
מדד המחירים לצרכן החל להתפרסם בארץ עוד בתקופת המנדט בשנת 1922 וכיום הוא כאמור נערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והוא מפורסם אחת לחודש בכל 15 לחודש בשעה שש וחצי בערב, אם תאריך זה נופל על סוף השבוע או ערב חג מקפידים לפרסם את המדד יום קודם לכן, בעוד שבימי שישי מפרסמים אותו בשתיים בצהריים. בעזרת מדד המחירים לצרכן ניתן לקבוע אם קיים מצב של אינפלציה או דפלציה.
