כל ערב יש את אותה התלבטות. האם להכין ארוחת ערב מסודרת או להזמין משהו מבחוץ. כשיש לך ילדים וההוצאות שלך גבוהות אתה כמעט לא יכול להרשות לעצמך. אבל אם אתה צעיר או סטודנט אתה נוטה להזמין יותר אוכל מבחוץ. פיצה נאפולי בקריית שמונה היא האופציה המועדפת על תושבי העיר וסביבתה כדי להתפנק בערב או אפילו בצהריים עם הילדים ביום חופש. הפיצה הנפוצה והמוכרת ביותר כיום – ששמה נאפוליטנה מעיד שמוצאה מנאפולי – היא תוצר מאוחר יותר, מהמאה ה-18. היא מחברת בין המסורות הרומיות הישנות של מאפי פיצה ביאנקה (פיצה לבנה, פיצה ללא רוטב עגבניות) לעגבניות מהעולם החדש ולגבינת המוצרלה מחלב הבאפלו, שהובאו לאיטליה מהודו בימי הביניים. בהמשך הכין בנאפולי, ב-1889, הפיציולו רפאלו אספוזיטו, את פיצת המרגריטה הראשונה, לכבודם של המלך אומברטו הראשון ורעייתו המלכה מרגריטה. הפיציולו התחמש ברגשות פטריוטיים עמוקים, וכך יצר את הפיצה בצבעי הדגל האיטלקי: לבן (מוצרלה), אדום (רוטב עגבניות) וירוק (בזיליקום). במאה ה-19 הייתה כבר הפיצה אוכל הרחוב הנפוץ בנאפולי, וגם שאר חלקי איטליה לא פיגרו אחריה. משם נפוצה הפיצה לרחבי העולם עם מהגרים איטלקים. הפיצרייה הראשונה באמריקה נפתחה בניו יורק בתחילת המאה ה-20 על-ידי ג'נארו לומברדי, מהגר איטלקי, ומיד הפכה למודל לחיקוי. בשיקגו הומצאה, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, הפיצה עבת הבצק, דמוית הפאי, שעד היום יש הסוגדים לה ויש המתעבים אותה עמוקות. פיצה ביאנקה, שמקורה ברומא, אינה מכילה רוטב עגבניות כלל, אלא רק גבינה, שמן זית ולעיתים ענפי רוזמרין. פיצה לבנה נוספת היא פיצה 4 גבינות המכילה ארבעה סוגים שונים של גבינות, לרוב מוצרלה, פונטינה, סטראצ'יו וגורגונזולה. עם זאת, כל שילוב בין 4 גבינות שאתם אוהבים יכול ללכת מעולה על בצק. כאשר הגיעה סנונית הפיצות לארצות הברית, היא לא תיארה לעצמה איזה שכלולים עוד יהיו למאפה החם והשחום הזה. בשיקגו הגדילו לעשות ויצרו פיצה פאי, שהיא פיצה עם בצק עבה ושומני מאוד, עם המון תוספות ורוטב עגבניות מעל. בהחלט לא הפיצה אליה התכוונו האיטלקים. לכן פיצה נאפולי בקריית שמונה מדברת על איכות במחיר הוגן.